דמוקרטיה ישירה

דמוקרטיה ישירה היא שיטת ממשל בה יש שלטון של העם, על ידי העם, כלומר האזרחים עצמם (ולא נציגיהם) הם המקבלים את ההחלטות ומנהלים את הנעשה במדינה. דמוקרטיה ישירה, המכונה גם דמוקרטיה טהורה או דמוקרטיה משתתפת, מתבססת על שוויון מלא בין האזרחים, אשר משתתפים בדיוני ההנהגה, ועל עקרונות "הרוב קובע" ו"חוכמת ההמונים" לקבלת החלטות. בעידן המודרני דמוקרטיה ישירה יכולה להתבצע באמצעות מנגנונים כמו משאלי עם.

ההבדלים העיקריים בין דמוקרטיה ישירה לבין דמוקרטיה עקיפה (דמוקרטיה מייצגת):

  • דמוקרטיה ישירה הינה מערכת שלטונית שבה ניתן לחוקק חוקים על ידי הצבעה שבה משתתפים כל אזרחי המדינה. דמוקרטיה עקיפה היא צורת שלטון בה אזרחי המדינה בוחרים נציגים אשר מוסמכים לקבל בשמם החלטות לחוקק חוקים מטעמם.
  • בדמוקרטיה ישירה – החלטות הקשורות למדיניות הממשלה, חוקים שונים ונושאים נוספים מתקבלות על ידי העם, בתהליך הצבעה. בדמוקרטיה עקיפה החלטות אלו מתקבלות על ידי נציגים שנבחרו על ידי העם.
  • בדמוקרטיה ישירה כל העם הוא למעשה הגוף המחוקק. בדמוקרטיה עקיפה הגוף המחוקק הוא בית הנבחרים, המורכב מנציגי המפלגות הזוכות. ואילו המפלגות אשר לא זכו לייצוג, אינן משתתפות בחקיקת החוקים.
  • דמוקרטיה ישירה מתאימה יותר למדינות קטנות ואילו במדינות גדלות דמוקרטיה עקיפה יכולה להיות יעילה ועדיפה יותר.

הדוגמה ההיסטורית המפורסמת ביותר לדמוקרטיה ישירה הינה הדמוקרטיה האתונאית שהתקיימה לראשונה באתונה, במאה ה-5 לפנה"ס. במסגרת הדמוקרטיה הישירה האתונאית ענייני המדינה נוהלו על ידי אסיפת העם שהתכנסה כ- 40 פעמים בשנה ובה התקבלו כל ההכרעות הפוליטית באופן ישיר על ידי האזרחים. בנוסף לאסיפות העם, באתונה פעלה גם מועצה ששימשה למעשה כממשלה והורכבה מ- 500 אזרחים אשר נבחרו בהגרלה והוחלפו כל תקופה ברוטציה, והם אלו שניהלו את השלטון בפועל.

חשוב לציין כי גם הדמוקרטיה האתונאית לא הייתה דמוקרטיה מלאה היות ונשים, וכך גם זרים ועבדים לא קיבלו זכות הצבעה. בנוסף נמצא ששיעור ההשתתפות באסיפות היה נמוך ולא עלה על 25% מכלל בעלי זכות ההצבעה, היות ואזרחים רבים לא התפנו להשתתף באסיפות בשל הצורך לעבוד או עקב מגורים מרוחקים.

  • ייצוג מלא – גם הנציגים המעורבים והמסורים ביותר, לא יוכלו לעולם לייצג את כל מגוון הדעות והטיעונים של ציבור בוחריהם, בכל ענין והחלטה, כפי שהציבור עצמו יוכל לבטא, באם תינתן לו ההזדמנות.
  • ייצוג אמיתי – ברוב המקרים נבחרי הציבור אינם מייצגים באמת את פרופיל הבוחר הממוצע, ולרוב יהיה ייצוג יתר לאוכלוסיות כמו גברים, בעלי הכנסה גבוהה וקבוצות אתניות כאלו ואחרות, כך שקולם של המיעוטים לא ייוצג באופן הוגן. לעומת זאת, בדמוקרטיה ישירה, אין ייצוג של המציאות אלא את המציאות האמיתית עצמה.
  • הזדמנות למגוון דעות ורעיונות חדשים - דמוקרטיה ישירה מאפשרת פעפוע מהיר של רעיונות מלמטה למעלה – מהאדם הבודד ועד לציבור כולו.
  • יושר - רבים מנציגי הציבור מתחילים אמנם כשליחים המונעים מאידיאולוגיה, אולם לכוח יש נטייה להשחית והפיתוי להיגרר לאינטרסנטיות וקבלת החלטות התומכת בטובתם של הנציגים, הוא גדול.
  • שיקולים זרים - נבחרי הציבור משתייכים למפלגות וכחלק מכך הם מחויבים לפשרות על ערכים ולבריתות פוליטיות כאלו ואחרות, אשר העלולות להטות את שיקוליהם ולהשפיע על הצבעותיהם.
  • הימנעות ממערכות בחירות – תקופות של בחירות טומנות בחובן מחיר כבד למדינה, הן בשל כך שמנגנונים שלמים משותקים באופן זמני וחוזרים לפעולה רק זמן מה לאחר כניסת השלטון החדש וסיום החפיפה, והן בשל המשאבים המושקעים במימון הבחירות ואינם מגיעים למקומות אחרים בהם הם נדרשים.

  • קיפוח מיעוטים – שלטון הרוב מגביל את היכולת של החברה לגלות רגישות כלפי קבוצות מיעוט ולהגן עליהן.
  • חוסר שיקול דעת - הפקדת זכות הבחירה בידי הציבור עלולה להוביל לקבלת החלטות שאינה שקולה מתוך העדפת הווה שגויה, וחוסר ראיה של התמונה הכללית, לטווח הארוך. כמובן שגם בדמוקרטיה עקיפה, ההחלטות תלויות תמיד בשיקול הדעת של הנציגים, אולם כמי שזהו עיקר עיסוקם, הנציגים נוטים יותר לשקול לעומק כל החלטה, ולרוב יש להם גם יותר ניסיון חיים בקבלת החלטות מהסוג הנדרש לניהול המדינה.
  • סכנת אנרכיה - היעדרו של מנגנון שליטה מרכזי עלול להוביל לאי סדר ולאנרכיה.
  • החלטות לא מושכלות – ברוב המקרים לציבור הרחב אין את הידע, הזמן והנכונות ללמוד לעומק את הנושאים שבעניינם נערכת הצבעה, ולכן פעמים רבות ההחלטה המתקבלת אינה מושכלת ואינה נכונה.
  • סודיות ביטחונית – ישנם נושאים רגישים וסודיים שלא ניתן או לא כדאי לחשוף, לפרטי פרטים, בפני הציבור כולו, מחשש לפגיעה בביטחון המדינה.
  • תהליך עתיר משאבים - החלטה באמצעות משאל עם היא תהליך מסורבל וארוך שקשה לנהל אותו באופן תדיר, והוא מצריך מנגנוני פיקוח מקיפים.
  • פתח לשחיתות - גם כשההחלטה הינה בידי הציבור, תמיד יידרש גוף כזה או אחר שינהל את ההצבעה ויפקח על הספירה, וכמו בכל מקום בו מעורבים אנשים בשר ודם - ש כאן מקום להונאה ושחיתות.

בתקופתנו קיים קושי ממשי לקיים דמוקרטיה ישירה בשל גודל האוכלוסייה. קיימים אמנם פתרונות טכנולוגיים מתקדמים המאפשרים שיתוף קל של רעיונות והצבעה מרחוק לצורך קיום משאל עם, אולם בשל גודל האוכלוסייה לא ניתן לקיים דיון אמיתי בו לכל אחד מהאזרחים תהיה את ההזדמנות להביע את דעתו.

מודל מעשי יותר הוא המודל ההיברידי המיושם כיום בשווייץ ובמספר מדינות בארצות הברית ומשלב דמוקרטיה ייצוגית עם דמוקרטיה ישירה. על פי המודל השוויצרי ישנן החלטות המקבלות בהצבעה ישירה של האזרחים ואילו הכנת ההצעות לדיונים נערכת על ידי נבחרי הציבור.

ואילו על פי המודל האמריקאי, אזרחים יכולים להעלות הצעות על ידי איסוף חתימות התומכות בהעלאת ההצעה, וכאשר עלה בידם לגייס די תומכים להצעתם, ההצעה מועלית להצבעה, ובאם היא מתקבלת היא הופכת לחוק.